חוק המצלמות בגנים בראי הגנת הפרטיות – בעד ונגד

שיתוף ב facebook
שיתוף
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
חוק המצלמות בגנים בראי הגנת הפרטיות – בעד ונגד

שנת הלימודים תשפ"א נפתחה השבוע באופן רשמי. התלמידים חזרו לבתי הספר ולגנים וכן הפעוטות. מלבד התחלות חדשות כבכל שנה, שנה זו מביאה עימה התחלה חדשה בדמותו של "חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות" הידוע בכינויו חוק המצלמות בגנים. חוק זה בא לאוויר העולם על רקע סדרת מקרי התעללות שפורסמו לאחרונה וזעזעו את דעת הקהל. די אם נזכיר מקרים כמו הגן של כרמל מעודה או "גן הזוועות" מרמלה, על מנת שאלו יעוררו חלחלה אצל כל הורה, דבר הממחיש את הצורך בהסדרת הנושא.

במהלך התקופה האחרונה אנו שומעים מגוון דעות – בעד החוק ונגדו. כולם יסכימו כי מדובר על יוזמה מבורכת. עם זאת, עולות טענות רבות כנגד החוק בנוסחו הנוכחי. בסקירה זו נתמקד ביחסים בין חוק המצלמות בגנים ובין חוק הגנת הפרטיות, ונבחן מהו האיזון הראוי בין הצורך בשמירה על ביטחון הילדים מחד גיסא, ובין זכותם של אנשי הצוות לפרטיות מאידך גיסא.

הטיעונים בעד הצבת מצלמות בגנים

1. קיים צורך ממשי בהצבת מצלמות וצפייה בתוצרים על מנת להגן על הפעוטות. מטבע הדברים ילדים בגילאים הרלוונטיים אינם מדברים, ובוודאי שאינם יכולים לספר לנו איך עבר היום או אם מישהו פגע בהם.

2. הפגיעה בפרטיות אנשי הצוות אינה משמעותית בהשוואה לצורך החיוני בשמירה על ביטחון הילדים. גם חוק הגנת הפרטיות מכיר בכך שישנם מקרים שבהם הפגיעה בפרטיות היא כה זניחה עד שאין בה כדי להקים זכות תביעה (ראו סעיף 6 לחוק, שכותרתו "מעשה של מה בכך").

3. הצילום אינו מהווה פגיעה בפרטיות מכיוון שהוא נעשה ב"רשות הרבים". חוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטיות היא "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד". ניתן לומר כי האזורים המשותפים במעונות, שבהם נמצאים הילדים במהלך היום, אינם רשות היחיד. לאנשי הצוות אין ציפייה סבירה לפרטיות ולכן אין מניעה לצלמם.

4. גם אם הצבת המצלמות פוגעת בפרטיות, הרי שעפ"י סעיף 18 לחוק, מדובר על פגיעה אשר הגנות רבות לצידה. כך למשל קובע סעיף 18(2) לחוק, כי במקרים שבהם "הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן הייתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה" או כאשר "הפגיעה נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע", הרי שתעמוד לפוגע הגנה טובה מפני תביעה אזרחית בשל פגיעה בפרטיות. ברור כי הצורך של בעלי הגנים וההורים בהגנה על הפעוטות, עונה על ההגדרות של חובה מוסרית, חובה חוקית או חברתית, או הגנה על עניין אישי כשר.

5. יש לקבוע לא רק חובת התקנת מצלמות כפי שעושה החוק, אלא אף לתקנו ולהתיר צפייה בצילומים, ללא כל התניה או הגבלה, ואף בזמן אמת. זאת להבטחת שלומם של הפעוטות, למניעת מקרי התעללות בזמן אמת וליצירת הרתעה.

מנגד, לא ניתן להתעלם מהקולות המתנגדים לחוק, ובוודאי מאלו המתנגדים לתיקון אשר יאפשר צפייה בתוצרים ללא הגבלה ואף בזמן אמת. הטיעון המרכזי העומד לימינם של המתנגדים לחוק ולחובת הצבת המצלמות, נשען על נושא הגנת הפרטיות.

הטיעונים נגד הצבת מצלמות בגנים

1. יש אמת בטענה שהצבת המצלמות פוגעת בפרטיותם של אנשי הצוות. עפ"י נוסח החוק, המצלמות יתעדו את כל הנעשה בכיתות המעון, בחצר ובכל שאר המקומות שבהם ניתן חינוך וטיפול בפעוטות. מדובר הלכה למעשה, בשטח העבודה של אנשי הצוות. ויחשוב כל אחד מאיתנו, כיצד היה מרגיש אילו מעסיקו היה מתקין מצלמה אשר מתעדת את סביבת עבודתו. האם יכול היה להתנהל בחופשיות ובנוחיות?

2. במהלך יום העבודה עלולות המצלמות לתעד את אנשי הצוות בסיטואציות מביכות. כך למשל, איש צוות אשר התכופף להרים ילד וחריץ ישבנו נחשף למצלמה, או איש צוות אשר מחטט באפו והמעשה נקלט בעדשת המצלמה. האם ראוי לתעד ולאפשר צפייה בתוצרים אלו בכל מקרה? לאו דווקא.

3. צילום קבוע של המעונות מעלה חשש לדליפת התוצרים באופן שיפגע בילדים ובאנשי הצוות המצולמים. גורמים עוינים עלולים להשתלט על המצלמות ולעשות בהן שימוש לרעה, בין היתר למטרות פדופיליה. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר עסקינן במצלמות אשר משדרות אונליין ופועלות על רשת האינטרנט.

4. לטיעונים אלו מתווספים טיעונים אחרים, מתחום החינוך: הפעלה קבועה של מצלמות מעודדת חוסר אמון ומציצנות יתר מצד ההורים, דבר אשר משפיע לבסוף גם על הילדים, ובוודאי על מערכת היחסים שבין הצדדים. הצבת המצלמות ומתן היתר לצפות בהן בכל מקרה, מובילים למקרים של פלישה למרחב הפרטי של עובדי הגן גם לאחר שעות הפעילות של המעונות ולאי כיבוד פרטיותם, באופן אשר עלול להשפיע גם על הילדים, אשר מצויים בשלבים הקריטיים של עיצוב אישיותם.

ככלל, טוענים המתנגדים לחוק, מדובר על חוק אשר פוגע בפרטיות אנשי הגנים, וכי התיקון המתבקש על ידי גורמים רבים ומאפשר צפייה בתוצרי המצלמות, כל שכן צפייה בזמן אמת, יפגע באנשי הצוות (וגם בהורים ובילדים) בצורה אנושה. עינינו הרואות כי יש טענות לכאן ולכאן. תפקידו של המחוקק הוא לאזן בין הטענות השונות על מנת להבטיח, מצד אחד, את השמירה על ביטחון הילדים, ומצד שני, להקפיד על פגיעה מינימלית בזכותם לפרטיות של אנשי הצוות.

עמדתי היא כי יש צדק בטענות שני הצדדים. החוק בהחלט דורש fine-tuning במספר נושאים. וכשמדובר על נושא חשוב כמו ביטחון הילדים בגנים תוך שמירה על פרטיות העובדים בהם – הדבר אף פעם לא מאוחר.

על התיקונים הדרושים – בפעם הבאה.

עו"ד תום שנפ

עו"ד תום שנפ, בעליו של משרד הבוטיק שנפ ושות' עורכי דין, עוסק בדיני לשון הרע והגנת הפרטיות. לאורך שנות פעילותו, צבר עו"ד שנפ הצלחות רבות בייצוג תובעים ונתבעים משני צדי המתרס, ובין היתר בתיקים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה.

עו"ד שנפ מכהן כחבר הוועדה הארצית של לשון הרע בלשכת עורכי הדין ומנהל פורום לשון הרע באתר הפורומים המשפטיים.

* האמור בתוכן דלעיל אינו תחליף לייעוץ משפטי. כל העושה שימוש במאמרים משפטיים באתר, עושה כן באחריותו ועל דעת עצמו.

לייעוץ משפטי אישי